In the spring of 1942, Shaul Tchernichovsky, one of the greatest Hebrew poets, sat down and wrote a collection of seven ballads — the Ballads of Worms.
The fifth ballad in the series, written in late March in Tel Aviv, is named after a pair of graves located in what is now the oldest Jewish cemetery in Europe. A cemetery that miraculously survived the destruction of WWII against all odds.
בַּלַּדּוֹת וִירְמַיְזָא / שאול טשרניחובסקי
שְׁנֵי הַקְּבָרִים
עַל גְּדוֹת הָרֵיין בָּעֵמֶק, בְּעִיר וִירְמַיְזָא, שָׁם
מֵתִים נָמִים שְׁנַת-נֶצַח בְּבֵית-עָלְמִין יָשָׁן.
לָזֶה אַךְ גַּל וְאֵין אָבֶן, זֶה – תַּחַת מַצֵּבָה,
פֹּה יֵשׁ לִקְרֹא הַכְּתֹבֶת, פֹּה אֵין לַבְחִין תֵּבָה.
כַּמָּה וְכַמָּה שָׁקָעוּ כְּבָר בְּמֶשֶׁךְ דּוֹר וָדוֹר,
קָרְבְּנוֹת מַסְעֵי-הַצֶּלֶב וְהַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר.
אוּלַי מִקַּדְמוֹת רוֹמָא, וּפְלִיטֵי יְהוּדָה:
שָׂרִים וְדַלֵּי-יַחַשׂ, וְעַמּוּדֵי-תְעוּדָה.
חוֹטְאִים וִידוּעֵי-פֶשַׁע, קָשִׁים לִבְלִי רַחֵם, –
וּבְבוֹא שְׁעָתָם טָהָרוּ וַיְקַדְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם.
מְחַכִּים לְקֵץ הַפֶּלֶא הֵם לַיְלָה וְיוֹמָם,
לַחֲדָשִׁים יָבֹאוּ לָרֶשֶׁת מְקוֹמָם.
וּבֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ – וְזֶה לָזֶה סְמוּכִים –
שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן לִבְלִי כָּל קִשּׁוּטִים.
אוֹתָהּ מִדָּה וָקֶצֶב, אוֹתוֹ הַנִּיב הַתָּם:
גַּל אֲלֶכְּסַנְדֶּר וִימְפֶּן וְגַל הַמַּהֲרַ”ם.
הַנֵּץ נֶהְפַּךְ לְנֶשֶׁר שׁוֹאֵף בִּצְעוֹ וָדָם:
בְּאֶנְסִיסְהֵיים בַּכֶּלֶא יוֹשֵׁב הַמַּהֲרַ”ם.
יָפֶה יוֹדֵעַ רוּדוֹלְף מִי הוּא “מְאוֹר-הַגּוֹלָה”,
יִהְיֶה אִתּוֹ בַּחֹשֶךְ אוֹ בְּכֶסֶף יְסֻלָּא.
וּכְבָר שְׁבַע-עֶשְׂרֵה פַּעַם חָזַר סְתָו וְזַעְמוֹ:
חוֹבֵב הָרַב הַחֹפֶשׁ, – וְחָס עַל מְמוֹן עַמּוֹ
עַד שֶׁגְּאָלוֹ הַמָּוֶת בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ זִיו,
עֵת הַכִּכְלִים הִכְרִיזוּ עַל מַנְגִּינוֹת אָבִיב.
וּשְׁלָשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים עוֹד הַמֶּלֶךְ בּוֹ יִסְחֹר,
עַד שֶׁמִּלֵּא רַ’ וִימְפֶּן לוֹעוֹ זָהָב טָהוֹר.
וּתְנַאי הִתְנָה רַ’ וִימְפֶּן, “תְּנַאי רְאוּבֵן וְגָד”:
בְּבוֹא שְׁעָתוֹ יִקְבְּרוּהוּ – אֶחָד מוּל הָאֶחָד.
וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ
עַל קֶבֶר מַהֲרַ”ם, שָׁם יַעֲמֹד, יַרְכִּין הָרֹאשׁ.
יַרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה,
וּכְבוֹד עַמּוֹ בַּחֶרֶב, וּכְבוֹד גּוֹלָה שְׁחוֹרָה.
וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ,
עַל גַּל רַ’ זִיסְקִינְד וִימְפֶּן, יָרִים בְּגָאוֹן הָרֹאשׁ.
אִם יֵשׁ, עוֹד יֵשׁ, בְּקִרְבֵּנוּ כַּשְּׁנַיִם, כְּמוֹתָם,
לֹא פַסּוּ מֵעַמֵּנוּ שְׁאָר-רוּחַ וְלֶב-תָּם.
עַד שֶׁעוֹלִים בַּגֶּזַע בַּדֵּי אוֹנוֹ וְעָלִים,
עוֹד יֵשׁ בְּרָכָה בַּכָּרֶם, עוֹד יַעַשׂ הִלּוּלִים.
For the next post in the series click here.